תמיכה בלמידה-מרחוק סינכרונית:

Different strokes for different folks

ד"ר היידי שוגרמן - הקריה האקדמית קרית אונו ואוניברסיטת בן גוריון

פרופ' תמר וייס - אוניברסיטת חיפה

 

בניגוד לניסיון הרב שהצטבר בהקשר להוראה קונבנציונלית בכיתת לימוד, יש צורך ליצר שיטות טובות ויעלות - Best practices  -להוראה ולמידה מרחוק.

קיימות שתי דרכים עיקריות ללמידה מרחוק: סינכרונית וא-סינכרונית. בעוד ששיטות למידה א-סינכרונית ללמידה מרחוק הפכו לנפוצות בחמש השנים האחרונות, השימוש בלמידה סינכרונית נשאר מוגבל למדי. הנימוק העיקרי לשימוש בלמידה סינכרונית מרחוק, הוא האפשרות לדמות הרגשה של ישיבה בכיתה אמיתית: ההרגשה של "נוכחות" באמצעות האינטרנט. מצד שני, הנושא העיקרי שלא מצא את פתרונו בהקשר ללימוד סינכרוני מרחוק, הוא האינטראקציה הלא-אופטימלית בין המרצה לסטודנט (וגם בין הסטודנטים לעצמם).

המאמר הנוכחי מציג תוצאות חקר של לימוד סינכרוני מרחוק, שבוצע בסביבת למידה Interwise ECP, במחלקה להנדסת ביו-רפואה באוניברסיטת בן-גוריון ובחוג לרפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה. שתי קבוצות הסטודנטים היו שונות במאפיינים דמוגרפיים, ידע במחשבים ואינטרנט, ומידת הנוחות בשימוש בטכנולוגיה. מטרתנו הייתה לבדוק באיזו מידה סטודנטים בעלי רקע כה שונה, יגיבו ללמידה סינכרונית מרחוק, ואיזה סוג של תמיכה יכול לעזור ליצירת אינטראקציה מועילה בין מרצה-לסטודנט.

נוכחנו לדעת כי הכנה מוקדמת ומתאימה, ושימוש בשיטות שונות להגברת האינטראקטיביות בעת השיעורים המקוונים-סינכרוניים, הביאו להרגשת סיפוק כללית בקשר עם המדיה, גם בקרב סטודנטים שחשו לפני כן חוסר נוחיות ואפילו פחד מהטכנולוגיה.

מחקר זה מומן ע"י מענק של מיט"ל.